א. שירי אהבה שלי
בְּחַיַּי שֶׁשִּׁירֵי הָאַהֲבָה שֶׁלִּי לֹא מַשֶּׁהוּ
גַּם אֲנִי לֹא.
אֶפְשָׁר לְקַפֵּל אוֹתָם לְכוֹבְעֵי נְיָר הֲגַנָּה מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
לְהָשִׁיטָם בִּשְׁלוּלִית בְּתוֹר סִירוֹת
לִתְלוֹתָם כְּאָהִילִים עַל הַמְּנוֹרוֹת
תִּזְכֹּרֶת לֹא גֵּאָה לְהֶשֵּׂגַי.
גַּם תִּסְפֹּרֶת קְצוּצָה אֲנִי עוֹשֶׂה לְחַיֵּי הָאַהֲבָה שֶׁלִּי
פַּעַם בִּשְׁבוּעַיִם אֲנִי מְעַצְּבָן לְבַדִּי,
מְקַצֵּץ אֶת זְקָנָם וּשְׂפָמָם
שֶׁלֹּא יַטְרִידוּ
אֶת מְנוּחַת הָאַהֲבָה שֶׁלִּי.
אֲבָל בְּחַיַּי, שֶׁבְּאַהֲבָה אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִמְשֹׁךְ
עוֹד קְצָת נַחַת רוּחַ
מִמְּעַט הַסֶּנְטִימֶטְרִים שֶׁלֹּא נָתַן לִי
אֱלֹהַי,
וּכְשֶׁכֹּל זֶה יִגָּמֵר לִי
עוֹד מְעַט עוֹד מְעַט עוֹד מְעַט,
יֵעָלְמוּ כָּל הָאוֹתוֹת מֵחָזִי
וַאֲגַלֶּה בֵּין קְמָטַי
אֶת הָאֱלֹהִים
הֶחָסֵר לִי
בְּחַיַּי.
ב. שירי אלוהים שלי
בֵּינְתַיִם גַּם שִׁירֵי אֱלֹהִים שֶׁלִּי לֹא מַשֶּׁהוּ.
גַּם אֲנִי לֹא. רַק מִישֶׁהוּ,
וְלִשְׁנֵינוּ זֶה לֹא מַסְפִּיק בְּדֶרֶךְ כְּלָל.
אוּלַי אֱלֹהִים מְקֻפָּל בֵּין סְפָרַי
הַמִּצְטוֹפְפִים מִכָּל צִדַּי
וּמְבַקֵּשׁ שֶׁאֶעֱשֶׂה לְשִׁירָיו תִּסְפֹּרֶת כֹּמֶר
אוֹ קָרַחַת כְּשֶׁל רַב
וּזְקַן כֹּהֵן קָטָן, שֶׁיִּרְבֶּה וְיֶעֱרַב.
אֲבָל בְּחַיַּי שֶׁרַק בַּעֲבוּר אֱלֹהַי
אֲנִי מוֹשֵׁךְ עוֹד קְצָת חֵשֶׁק מֵאֲשָׁכַי,
מַרְבֶּה בִּתְנוּעַת אַגָּן כְּשֶׁאֲנִי כְּמִתְפַּלֵּל לְבַד,
אוּלַי יִתְרַצֶּה מֵהַגֶּ'סְטָה וְיִמְחַל
עַל הַזֶּרַע שֶׁלֹּא נָבַט
וְעַל הַצֶּמַח שֶׁנָּבַל
בְּטֶרֶם יִתְרוֹמַם וִיתְגַּדַּל.
אָז יִמְחַק אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁבְּמִצְחִי
לְמַעַן הָאַהֲבָה שֶׁלִּי, הַקְּטַנָּה,
שֶׁלֹּא הָיְתָה מַשֶּׁהוּ,
אֲפִלּוּ לֹא הֶבֶל וְרֵעוּת רוּחַ,
גַּם לֹא גַּסּוּת רוּחַ
וְאִם הָיְתָה קְצָת נְפוּחַת רוּחַ
הַאִם נִגְרָם אָסוֹן לֶאֱלֹהַי
בְּחַיַּי?
שני השירים מעניינים מאוד, שמעון. תודה שהעלית אותם לכאן (אני לא פותחת את פייסבוק).
מעניין אותי ה"איך" שלהם:
מעין התרסה על הכאילו-דרישה לָטֶנְטִית של הדובר עצמו (אולי גם לחץ חברתי?) להישגים גדולים וברורים יותר: האהבה שלו לא משהו, השירים שלו לא משהו, הוא עצמו לא משהו. ולמרות זאת, השאלה הכאילו-קטנה:
"ואִם הָיְתָה קְצָת נְפוּחַת רוּחַ / הַאִם נִגְרָם אָסוֹן לֶאֱלֹהַי /
בְּחַיַּי?"
צמד שירים מרענן מאוד.
תודה.
תודה רבקה. אגב חברה אישית יקרה אחת קראה ואמרה לי: "לא משהו – הא? מתוך הצניעות מבצבצת ציניות המרמזת על שחצנות".
ואיני יכול )ואיני מנסה) לסתור באמצעות הטקסט את דבריה
גלגול מאהבה לאלוהים.
שני שירים. שני ניצנים של השלמה מול טיפות של התרסה.
כולל לעג עצמי לא מבוטל.
אהבתי.
תודה שמעון. מי כמוך יודע איך צריך להתייחס לאלוהים (בשבילי הוא כלי ומושא ללעג)
גם לעג עצמי הוא כלי – וזכות – שלא כל אחד מעז לנצלם.